סיפורו של מאוסי הקטן (סיפור עם סוף שמח)

ליזי

מי יעמוד באתגר לגמול את מאוסי מחרדת הנטישה?
בכלביה של ג´נט בגליל העליון בולט כלב פ´ינציר קטן, צעיר ושברירי העונה לשם מאוס. מאוס מחריש אוזניים בקולו הצווחני , קול המזכיר יבבות של תינוק והוא מייבב שעות רבות.
מאוס סובל מחרדת נטישה קשה ונוטה לבכות כאשר הוא נשאר לבד. בעבר נמסר למשפחה מאמצת והוחזר בשל תלונות רבות של שכנים בעקבות הבכי הצורמני.

קשה לראות את מאוס הקטן בתוך הכלוב, משווע לידיים מחבקות ומלטפות ולפינה חמה.
צריך "לגמול" את מאוס מהבכי הצווחני על מנת למסור אותו למשפחה. בעבר עלתה הצעה להסיר למאוס בניתוח, את מיתרי הקול. כמובן שאפשרות זו נדחתה על הסף.

מי מוכן להתנדב ולאלף את מאוסי השברירי? אילוף יסלול את דרכו למשפחה מאמצת.
מי מהמאלפים מוכן לקחת אתגר זה על עצמו?

אנא עזרו למאוס להפסיק לפחד כל כך ולבכות כדי שיגיע לבית חם.

תמונות של הקטנטן:

מאוסי בכלביה

מאוסי עם חברים גדולים (תראו כמה שהוא קטנטן: 5 ק"ג בלבד)

סוף דבר - מתברר שלפעמים סיפור עצוב מסתיים בצורה מפתיעה ושמחה
אני שמחה כל כך לספר לכם שמאוסי המתוק שהיתה לו חרדת נטישה, מצא בית מופלא לפני כחודשיים.
ביום חורף קר וגשום היגע אבי משפחה מיוחדת, ראה את מאוסי הקטן והמסכן בכלוב בכלביה, רחמין נכמרו, הוא אימץ את הפינצרון הקטנטן ולקח אותו למשפחתו החדשה.
אחרי שבוע של בכי, מאוסי קיבל ביטחון והפסיק לצווח , היום הוא כלב בטוח בעצמו ומאושר,המשפחה שאימצה אותו משוגעת עליו ואוהבת אותו בכל מאודה.

מסקנה בלתי נמנעת היא שלכל כלב מחכה המשפחה המתאימה ביותר עבורו, שגם כלב שנראה שאיננו בר אימוץ בגלל בעיות שונות, מוצא בסוף את המשפחה שהוא ראוי לה והיא לו, בתנאי שיש מספיק סבלנות והמון המון אהבה.